ביטון ואח' נ' קבוצת אספרסו בר איטליקו בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לבטול צו עיקול זמני שניתן כנגד הנתבעים 1 ו 2, הם המשיבים בבקשה זו, במסגרת תובענה כספית בסך 271,461 ₪.

סיפור המעשה הוא הסכם זכיינות שנכרת בין התובעים, הם מבקשי צו העיקול הזמני, ובין המשיבה מס' 1, שהיא חברה בע"מ בה המשיב 2 הינו בעל המניות והמנהל היחידי.

ההסכם נכרת ביום 5.12.10 וקדם לו, לטענת ב"כ המבקשים, פרסום באינטרנט ומו"מ לקראת חתימתו של הסכם זה וכמפורט בבקשה.

לטענת המבקשים, מכונות הקפה והקפסולות, נשוא הסכם הזכיינות, אינם מותג ידוע וקיים באיטליה כפי שהוצהר על ידי המשיבים ובפועל המכונות מיוצרות בסין. עוד טענו המבקשים כי ההסכם הופר בכך שלא סופקו 30 חוזים של עסקים פוטנציאליים כאמור בסעיף 3.19 להסכם.

המבקשים טוענים כי השיאו אותם להאמין, כעולה מפרסומי המשיבה 1 כי הרווחים שינפיקו מהסכם הזכיינות יעלה כדי 18,000 ₪ בחודש בלא שיצטרכו להקים את קו הלקוחות המובטח להם ואשר ירכש על ידם בהסכם הזכיינות.

בפועל נמסרו להם רק פרטי 9 בתי עסק שהביעו התעניינות להתקין את מכונות הקפה אצלם ומתוכם בטלו שלושה סמוך לאחר התקנת המכונות.

המבקשים תובעים את השבת סך 100,000 ₪ ששילמו בד בבד עם החתימה על הסכם הזכיינות, סך של 110,000 ₪ אובדן רווחים ופיצויי קיום מכח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") וסך של 50,000 ₪ נוספים מכח סעיף 13 לחוק העוולות המסחריות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

2. הבקשה לביטול צו עיקול זמני נתמכה בתצהירו של המשיב 2. לטענתו אין כל יריבות בין המבקשים למשיב 2 משום שלא ניהל כל מו"מ עם מי מהמבקשים ואין כל יריבות בין המבקשים לנתבע 3 שהוא רק עובד שכיר של המשיבה 1.

עוד טען המשיב 2 כי המשיבה 1 לא הפרה את ההסכם עימה ולא ביצעה כל עוולה כלשהיא כנגד המבקשים.

המשיב 2 מטיל את כל האחריות בהתנהלותם של המבקשים בביצוע העסקה בכך שמנעו השלמת העסקה ודחו בעצמם את הצבת המכונות בבתי העסק.

המשיב 2 דוחה את טענת המבקשים כי המותג נשוא הסכם הזכיינות אינו קיים ולטענתו מדובר במותג קיים של חברת אספרסו קאפ האיטלקית וכי המכונות וקפסולות הקפה מיוצרות ומיובאות מאיטליה.

המשיב 2 מתאר את עסקת הזכיינות וטוען כי המשיבה מציעה לזכיין לרכוש 30 מכונות קפה ששוויין 2,500 ₪ כל מכונה וכן מקבל 15 מכונות לקפסולות מסוג "ונדינג" ו 5 מעמדים דקורטיביים להצבת המכונה.

הקפסולות נמכרות אף הן על ידי המשיבה לזכיין בעלות נמוכה מזו הנרכשת על ידי לקוחותיו של הזכיין ומכאן רווחי הזכיין שכן הצבת המכונה אצל הלקוח אינה כרוכה בתשלום על ידו.

מוסיף המשיב 2 וטוען כי הזכיין מקבל מהמשיבה מיקומים פוטנציאלים שהובע בהם רצון להצבת מכונות כנגד התחייבות לרכישת קפסולות. ובציטוט מסעיף 9 לתצהיר "המיקומים הללו מטבעם הם מיקומי "בוסר" ולא מיקומים פעילים. במידה ומיקום אינו עונה על הצפיות הכספיות ממנו, הרי שרשאי הזכיין להעביר את המכונה לכל מיקום אחר שיבחר ובכך למקסם את רווחיו".

3. בתחילת הדיון ובסיכומיו טען ב"כ המשיבים כי תחילה יש לצמצם את סכום צו העיקול משום ששתיים מעילות התביעה אין להן בסיס משפטי.

לטענתו, המפורט בכתב התביעה אינו ממלא אחר התנאים לחלותן של הוראות חוק עוולות מסחריות.

סעיף 4 לחוק עוולות מסחריות קובע: "החובות בפרק זה יחולו על עוסק, אשר עשה את המעשה האסור על פי פרק זה, במהלך עסקו או בהקשר לעסקו, כלפי עוסק אחר אשר נפגע או ניזוק מהפרת החובה, במהלך עסקו או בהקשר לעסקו".

החובה הרלוונטית בענייננו, למרות שב"כ המבקשים אינו מפרט בדיוק איזה סעיף בחוק הנ"ל הוא הרלוונטי בסיפורו אלא רק מרמז עליו, הוא סעיף 2(א) לחוק שלשונו: "לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן - תיאור כוזב)".

הדבר נובע מהאמור בפסקה השנייה לסעיף 32 לכתב התביעה הדנה בתיאור כוזב של המותג וקיומם של 30 חוזים בבתי עסק שונים.